[elementor-template id="148"]

הרב מאיר ליכטנשטיין

Colleague

בלק תשעט

ממש בשעה זו משפחת ראק קמה מהשבעה על ד”ר אביגיל ראק, אמנם אסור להספיד בשבת, ואני חש צורך עמוק להביע את תנחומי קהילת אוהל יונה למשפחת ראק היקרה,  על פטירתה בטרם עת, של ד”ר אביגיל ע”ה במיטב שנותיה. ד”ר אביגיל ובעלה הרב יהודה משמעותיים עבור הקהילה שלנו. זכינו ושניהם העבירו שיעורים בקהילה שלנו וכולנו נהנינו מחכמתם ותורתם. אני מבקש להזכיר שכשהוחלט בקהילה שלנו להרחיב את מעגל מעבירי השיעורים ולהזמין נשים להעביר שיעורים, שאביגיל היתה הראשונה שפנינו אליה. אני מקריא מתוך מכתב ההזמנה ששלחתי לה בכ”ח בסיון תשע”ה – לפני ארבע שנים שלום אביגיל, אני מזמין אותך להעביר שיעור בבית הכנסת שלנו, אהל יונה מנחם, בשבת אחרי הצהרים, על המשבצת של “השיעור של הרב” לפני מנחה. זה זמן אני חש שנכון להזמין גם נשים להעביר דברי תורה בבית הכנסת. חשתי עלבון, שעה שראיתי שמת”ן ערך בליל שבועות שיעורים על ידי נשים בחצר של משפחת צוקרבראט, ולא נמצא לזה מקום בבתי הכנסת. במפגש עם הקהילה שלנו בחג השבועות, הבעתי את דעתי שאין כל מניעה הלכתית בשיעור תורה המועבר על ידי אשה בבית הכנסת . אין כאן סדר יום מתריס, פמיניסטי וכדומה, אלא פשוט לימוד תורה לשמה, ובאופן טבעי מתבקש שגם נשים מלומדות, ילמדו. במידה ותסכימי, נעשה את זה ללא תופים ומחולות. פשוט נודיע על שיעור שלך. אני מזמין דווקא בשבת בו אנחנו נמצאים, ואני אהיה נוכח כדי להעניק לזה את הלגיטימיות הנדרשת. והנה תשובתה: הרב מאיר שלום, אשמח להעביר שיעור ומסכימה עם כל מה שאמרת לעיל (ובעיקר לגבי  ה”תופים ומחולות”). וכך זכינו שבשבת נחמו תשע”ה, ללא תופים ומחולות, אביגיל העבירה את השיעור הראשון שלה אצלנו, בנושא “נבואות הנחמה של הנביא ישעיהו ושאלת אחדות הספר”. מאז זכינו לעוד שיעורים שלה, הנה רשימה חלקית:
  1. חשיבות חג הסוכות בראשית תקופת בית שני
  2. ממש מעבר לכביש – פרקי דוד במערת עדולם
  3. מוסר אביך – חיי שלמה כפי שמשתקפים מספר משלי
  4. מניעת סירוב-גט בתוך החברה הכללית על ידי דוגמה אישית
  5. הזיכרון הסלקטיבי של סיפור יציאת מצרים לאורך התנ”ך
באמת, אין בזה התרסה, מדובר בדבר מתבקש. שעה ששערי בית המדרש נפתחו, ויש נשים מלומדות, והרי לומדים תורה על מנת ללמד, מתבקש מאליו שהן תלמדנה. טבעי היה שנפנה לאביגיל ששילבה באישיותה כריזמה, ידע, אהבת תורה יחד עם ענווה. אמנם כן, היא הזדהתה עם האמירה שנכריז על השיעור ללא תופים ומחולות; היא נמשכה לדברי תורה מתוך אהבת תורה, לא מתוך התרסה כלפי הסדר החברתי. אולם האמת היא שהיתה לה אישיות של “תופים ומחולות” – כריזמה אישית, היא היתה מאד נוכחת. יחד עם זאת, היתה בה ענווה גדולה. כשהזמנתי אותה להעביר שיעור על קהלת, היא ענתה: אשמח להעביר שיעור, לצערי לא אוכל ללמד ספר קהלת כיוון שעדיין לא ירדתי לגמרי לסוף דעתו, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. נושא השיעור יהיה: חשיבות חג הסוכות בראשית תקופת בית שני דברי התודה שכתבתי לה העקבות אותו שיעור מסמלים פן מרכזי באישיותה – היותה מורה מצויינת. “בהזדמנות זו אודה לך על השיעור בשבת חול המועד, הוא היה בנוי בדיוק עבור הקהילה מבחינת הניתוח שהיה שווה לכל נפש וכלל מסר חשוב”. תחום המחקר שלה היה פרשנות, כתבה אודות מחקר על אבן כספי וסדרת שיעורים ב- vbm על פרשני המקרא. קראה לבתה נחמה על שם נחמה ליבוביץ, מורת המורים שעסקה בפרשנים. העיסוק בפרשנות כביכול מרחיק משאלות ביקורת המקרא, דומני שאביגיל עצמה עסקה בפרשנות יחד עם זאת שאף עמדה ישירות מול השאלות שהן מציפות. נושא השיעור הראשון שהעבירה אצלנו משקף זאת – שאלת אחידות ספר ישעיהו היא מהשאלות שהמחקר הציב, ובאותו שיעור אביגיל עסקה בעמדת שד”ל שדגל באחדות הספר רציתי להביא משהו מתורתה – לפחות בכתובים על פרשת השבוע, מצאתי ממנה משוה על פרשת השבוע מתוך פרק שכתבה על המלבי”ם.

אביגיל ראק, המלבי”ם סדרה ב – vbm

בהקדמתו לפירושו לספר ישעיהו,  הרחיב מלבי”ם בתיאור דרכו הפרשנית, והוא מסביר שם שפירושו הוא פירוש על דרך הפשט.  המאפיין הבולט ביותר של פירוש מלבי”ם הוא פירושיו למלים הנרדפות ולכפילויות שונות במקרא (צלעות מקבילות וסיפורים החוזרים על עצמם). לדעתו, המקרא הוא אלוקי, ובתור שכזה הוא איננו מדבר בלשון בני אדם, ולכן אין בו מילים נרדפות ליופי המליצה, אלא לכל מילה משמעות מיוחדת משלה, וכל מילה נבחרה בקפידה בכדי להעביר מסר מסויים ומדוייק. כמו כן, אין כפילויות של משפטים וחזרות מיותרות של סיפורים במקרא.  בהקדמתו של מלבי”ם לספר ויקרא,  מונה מלבי”ם 613 כללים לשוניים, אשר רבים מהם עוסקים בהבחנותיו בין המלים הנרדפות. השקעתו הרבה של מלבי”ם בנושא זה נבעה גם מרצון לחזק את לימוד הפשט אצל היהודים האורתודוקסים; אך בעיקר היא הייתה מכוונת נגד פירושי המשכילים, כיוון שבתקופתו החלה להתפתח בקרב המשכילים יחס ספרותי לתורה, בדומה ליחס התרבות המקומית לספרות היוונית הקלאסית, גישה שהפקיעה את התורה מקדושתה.  כאנטיתזה לגישה זו, מלבי”ם התאמץ להוכיח כי התורה איננה “ספרות” אלא היא נכתבה בקדושה, תוך הקפדה על כל אות ותג. לשיטתו הפרשנית השלכות בהבנת סתירות במקרא. כך, למשל, בסיפור בלעם, תחילה אומר הקב”ה לבלעם לא להצטרף לשרי מואב בלשון “לא תלך עמהם” (במדבר, כ”ב, יב) ואילו בהמשך הפסוקים הקב”ה אומר לבלעם “אם לקרא לך באו האנשים, לך אתם” (שם, שם, כ). בלעם אכן הולך עם שרי מואב והקב”ה כועס – “ויחר אף ה’ כי הולך הוא” (שם, כ”ב) על הקשיים בסתירות שבפסוקים אלו עמדו רבים ממפרשי המקרא, ומלבי”ם מבחין בין המילה “עמו” למילה “אתו”: יש הבדל בין “אתו” ובין “עמו”, ש”עמו” מציין השיווי, ו”אתו” יורה שאחד הוא העיקר, וה’ הודיעו שלא ילך עמם בשיווי רק “אתם”, שיהיה דעתו נפרד מדעתם, שהוא לא ילך על הכוונה להרע לישראל. והוא לא עשה כן, כי הלך “עמם”. ניכר שאביגיל עצמה הזדהתה הן עם הגישה העקרונית של המלב”ים והן עם הדוגמא שהיא הביאה ממנו. אכן, ניתן ללכת עמם, וניתן ללכת אתם אביגיל עצמה היתה בשדה המחקר ובשדה התורה. בשדה המחקר היא הלכה אתם – דעתה היתה נפרדת – שאבה מבאר החכמה אבל שמרה על עצמאותה. לעומת זאת היא הלכה עם התורה – בשיווי, בהזדהות עמוקה ואת זה היא הנחילה לרבים. אכן, כפי שהיא כתבה לי על קהלת, אף אנחנו אומרים “אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני”. אין אנחנו מבינים את דרכי הבורא, ואנחנו מתאבלים מרה יחד עם המשפחה על הסתלקותה של אשה מלומדת ששילבה ביטחון ועוצמה וידענות בתחומים שלימדה יחד עם אהבת תורה עמוקה, יראת שמים וענווה.